למרות שהמסגרות והשלדה של שתי המלגזות דומות בעצם, ההבדל החשוב ביותר הוא מקור הכוח. אבל למה ההבדל במחיר של מלגזות כל כך גדול?
קודם כל, עלות הרכש של חלקי חילוף היא גבוהה.
מלגזות דיזל משתמשות במנועים ובתיבות הילוכים כמקורות כוח, בעוד שמלגזות סוללות משתמשות במנועים, תיבות הילוכים, סוללות ובקרים כמנגנוני כוח בסיסיים.
המנועים של מלגזות דיזל ביתיות הם בעצם 490 או 495 ביתיים, והדיזל הם Zhejiang Xinchai או Quanchai, שאינם יקרים, וגם תיבות ההילוכים וחלקים אחרים מצוידים על ידי יצרנים מקומיים. השילוב של מנוע ותיבת הילוכים הוא רק יותר מ-10,000 יואן; הבקר של מלגזת המצבר מיובא בעצם, והמחיר הוא עשרות אלפים. בנוסף למבנה המנוע הכפול של מלגזה חשמלית (מנוע הנעה ומנוע הידראולי), העלות של חלק זה לבדה עולה על כל מבנה הכוח של מלגזת דיזל; אז יש את הסוללה: הסוללה המקומית 80V500A עולה בדרך כלל כ-16,000-20,000 יואן, בתוספת עלות הבקר, עלות הסוללה והבקרה לבדה תהיה 30,000-40 ,000 יואן; בנוסף, המעגל של מלגזה חשמלית הוא הרבה יותר יקר מזה של מלגזת דיזל; אז זה נורמלי שהעלות של אביזרי מלגזה סוללה גבוהה ב-40,000-50,000 יואן מזו של מלגזת דיזל.
שנית, עלות הייצור גבוהה.
כפי שכולנו יודעים, ככל שהתפוקה של אותו מוצר גדולה יותר, כך ניתן להוזיל יותר את עלות הרכש של רכיב בודד! מנתוני מכירות המלגזות לשנת 2015 ניתן לראות שבין 327,000 המלגזות שנמכרו בשנה שעברה, שיעור מלגזות הדיזל יורד, והיקף המכירות של מלגזות חשמליות גדל ומגיע ל-120,{{4 }} יחידות, אבל 206,000 רכבי הדיזל עדיין תופסים נתח שוק גדול.
נכון להיום, ישנם יותר מ-40 יצרני מלגזות מקומיים עם קנה מידה של יותר מ-1,000 מלגזות בשנה. עבור מפעל ייצור, התפוקה היומית הממוצעת של שתיים או שלוש יחידות אינה משקפת את יתרון המחיר הנמוך של ייצור המוני; הנחות בכמות גדולה, זו אמת פשוטה. גם ההוצאות היומיות, עלויות כוח האדם, אובדן הציוד וכו' של המפעל צריכות להיכלל במחיר הסופי מפעל המוצר הסופי, מה שגורם לעלייה נוספת במחיר מלגזות המצבר, וקשה להשיג זאת. מחיר נמוך.
שלישית, עלות המכירה גבוהה.
ישנם עשרות יצרני מלגזות מצברים מקומיים, אך יש יותר מ-3,000 חברות מכירות בכל הגדלים; בממוצע, כל חברה יכולה למכור רק מלגזה חשמלית אחת לחודש; וזה עדיין הממוצע, וחברות מכירות רבות יכולות למכור רק שתיים או שלוש מלגזות חשמליות בשנה שלמה. בהשוואה לאותם סוחרי מלגזות דיזל שמוכרים מאות מלגזות דיזל מדי שנה, זה באמת עניין של מה בכך. על מנת להבטיח רווח מסוים, נפח המכירות הנמוך במיוחד הפך לבחירה היחידה להעלות את המחיר. פעמים רבות, סוחרים מוכרים מלגזת דיזל בשווי של יותר מ-50,000 יואן, ושולי הרווח הגולמי שלהם עשויים להגיע לרווח של 1,000 יואן או אפילו 500 יואן כדי להשיג את יעד המכירות . עם זאת, אף אחד לא מוכן למכור מלגזה חשמלית בשווי של יותר מ-100,000 יואן ולהרוויח רק 1,000 יואן. אחרי הכל, 100,{14}} יואן שהופקדו בבנק ירוויחו 400 עד 500 יואן בריבית בכל חודש. לכן, שולי הרווח הגדולים של המוצר הבודד של הסוחר מגדילים עוד יותר את מחיר העסקה הסופי של מלגזת המצבר.
רביעית, עלויות תחזוקה לאחר המכירה.
אם עלות האחריות של מלגזת דיזל בשנה הראשונה היא 1,500 יואן, אז אף אחד לא מוכן לתקן מלגזה חשמלית בפחות מ-3,000 יואן ליחידה. אחרי הכל, שריפת רכיב באקראי עולה מאות או אלפים.
עם זאת, ככל שהדרישות של המדינה להגנת הסביבה ממשיכות לעלות, הביקוש בשוק למלגזות דיזל יקטן בהדרגה בעתיד. להיפך, הביקוש בשוק למלגזות חשמליות בעלות מאפייני שמירה על הסביבה בהכרח יגדל משנה לשנה. למרות שהיא יקרה יותר בטווח הקצר, עלות התחזוקה שלה נמוכה מזו של מלגזת דיזל, ומחזור התחזוקה שלה הוא פי שניים עד שלושה מזה של מלגזת דיזל. גם הזמן הדרוש לתחזוקה קטן בהרבה מזה של מלגזת דיזל, מה שיכול לחסוך מאוד בעלויות עבודה תחזוקה ולקצר ביעילות את זמן ההשבתה של המלגזה, מה שמועיל לשיפור יעילות העבודה של המלגזה ולשיפור היתרונות הכלכליים. לכן, בסך הכל, מלגזות חשמליות חסכוניות יותר.
