נכון לעכשיו, ישנן בעיקר את השיטות הבאות למימוש הטעינה השווה של כל סוללה בודדת של ערכת הסוללות בסדרה:
1. הוסף מעגל איזון מקביל לכל סוללה בודדת של ערכת הסוללות כדי להשיג את הפונקציה של shunting. במצב זה, כאשר סוללה טעונה במלואה תחילה, האקולייזר יכול למנוע ממנה להיטען יתר על המידה ולהמיר את האנרגיה העודפת לחום כדי להמשיך לטעון את הסוללה שאינה טעונה במלואה. שיטה זו פשוטה, אך היא תגרום לאובדן אנרגיה ואינה מתאימה למערכות טעינה מהירה.
2.לפני הטעינה, כל תא משוחרר לאותה רמה דרך אותו עומס בזה אחר זה,ולאחר מכן נטען בזרם קבוע, כדי להבטיח מצב מאוזן מדויק יותר בין כל תא. אבל עבור ערכת הסוללות, בגלל ההבדלים הפיזיים בין אנשים, קשה להשיג תוצאות אידיאליות עקביות לחלוטין לאחר פריקה עמוקה של כל מונומר. גם אם אותו אפקט מושג לאחר פריקה, יופיעו חוסר איזון חדש במהלך הטעינה.
3. תזמון, רצף וזיהוי עצמאי וטעינה אחידה של הסוללות הבודדות בחבילת הסוללות. בעת טעינת ערכת סוללות האחסון, היא יכולה להבטיח שכל סוללת אחסון בחבילת סוללות האחסון לא תיטען יתר על המידה או תתרוקן יתר על המידה, ובכך להבטיח שכל סוללת אחסון בחבילת סוללות האחסון נמצאת במצב עבודה רגיל.
4.תוך שימוש בעקרון שיתוף הזמן, באמצעות בקרה ומיתוג של רכיבי המתג, זורם לסוללה זרם נוסף במתח נמוך יחסית כדי להשיג את מטרת הטעינה המאוזנת.. שיטה זו יעילה יותר, אך הבקרה מסובכת יותר.
5. קח את פרמטרי המתח של כל סוללה כאובייקט האיזון כדי להחזיר את המתח של כל סוללה להיות עקבי. כפי שמוצג באיור 2, במהלך טעינה מאוזנת, הקבל מחובר לסירוגין לשתי סוללות סמוכות דרך מתג הבקרה, מקבל את הטעינה מהסוללה במתח גבוה, ולאחר מכן מתפרק לסוללת המתח הנמוך עד למתח של שתי הסוללות. נוטה להיות אותו הדבר. שיטת ההשוואה הזו פותרת טוב יותר את הבעיה של מתח ערכת סוללות לא מאוזן, אך שיטה זו משמשת בעיקר במקרים עם מספר קטן של סוללות.
6.המערכת כולה נשלטת על ידי מיקרו מחשב בעל שבב יחיד, ולסוללה הבודדת יש סט עצמאי של מודולים. על פי התוכנית שנקבעה, המודול מנהל את הטעינה של כל סוללה בודדת בנפרד, ומתנתק אוטומטית לאחר השלמת הטעינה. שיטה זו פשוטה יחסית, אך היא תייקר מאוד את העלות כאשר מספר התאים הבודדים גדול, והיא גם אינה תורמת להפחתת נפח המערכת.
